תרגיל הוא מטלה פשוטה אך בעלת כוח רב. בתרגיל המורה מבקש מהסטודנט להכין עבודה מעשית. העבודה יכולה להיות כתיבת מאמר או דוח, הכנת מצגת, וכו'. לאחר שהסטודנט סיים להכין את המטלה שלו, עליו תחילה לבדוק ולהעריך את העבודה שלו לבד לפני שהוא יכול להגיש אותה למורה. לאחר שהסטודנט הגיש את העבודה, המורה בודק ומעריך את העבודה בעצמו. המורה יכול לתת משוב על העבודה ולבקש מהסטודנט לעשות שיפורים ולהגיש אותה מחדש, או שלא. הציון הסופי מבוסס על טיב ההערכה העצמית של הסטודנט בנוסף לטיב העבודה עצמה.
לפני התחלת התרגיל, המורה מגדיר את התרגיל על ידי כך שהוא
יכול להיות שבכיתות גדולות למורה יהיה יותר נוח ליצור מספר גירסאות לתרגיל. גירסאות שונות אלו יוסיפו מעט מגוון לתרגיל, ויבטיחו שבמהלך התרגיל הסטודנטים יעבדו על מטלות שונות. המטלות מוקצוות לסטודנטים באופן רנדומלי אך מאוזן. כל סטודנט מקבל רק תרגיל אחד, אך הגירסאות מחולקות בין הסטודנטים בכיתה באופן (פחות או יותר) שווה. שימו לב, כל הגירסאות עדיין נבדקות באמצעות אותו הטופס, ולכן אסור שיהיו ביניהן הבדלים גדולים במיוחד.
כשהתיאור(\ים) של התרגיל וטופס ההערכה נמצאים במקום שלהם, התרגיל נפתח בפני הסטודנטים. לסטודנטים מוצג תיאור של המטלה או המשימה. כשהסטודנטים מסיימים את התרגיל שהוטל עליהם, הם חייבים להעריך את העבודה שלהם (באמצעות טופס הערכה מוכן-מראש) לפני שהם יכולים להגיש את העבודה שלהם למורה. הסטודנטים יכולים להשתמש בטופה ההערכה "כרשימת מטלות (כדי לבדוק שהם עשו את כל שנדרש מהם)". אם הסטודנטים רוצים בכך, הם יכולים לערוך שינויים הן בעבודה שלהם והן בטופס ההערכה לפני שהם מגישים אותם, ואולי אף רצוי לעודד אותם לעשות כך!
מהרגע שבו הסטודנט הגיש את העבודה שלו, העבודה וההערכה, שתיהן הופכות נגישות בפני המורה. המורה מעריך את העבודה (וההערכה של הסטודנט) כשהוא משתמש בהערכת הסטודנט כנקודת המוצא שלו, ולאחר שהוא מסיים הוא יכול להחליט בין אם לבקש מהסטודנט להגיש שנית את העבודה שלו (בליווי שיפורים), או לא.
אם המורה מרגיש שניתן לשפר את העבודה שעשה הסטודנט, הוא יכול לתת לו את ההזדמנות להגיש אותה שנית. אם הסטודנט בוחר לקחת את ההזדמנות שניתנה לו, המורה מעריך מחדש את העבודה באמצעות אותו טופס ההערכה שמכיל את ההערות והציונים הקודמים שהוא נתן להגשה הקודמת של הסטודנט. כך שלמעשה, ההערכה החוזרת מורכבת מעדכון הטופס לאור השינויים שהסטודנט הכניס בעבודה, ולא מכתיבת הערכה חדשה מההתחלה (מאפס).
הסטודנטים יכולים להמשיך ולהגיש את עבודותיהם גם לאחר שמגיע המועד הסופי להגשת העבודה. אבל, עבודות שכאלה מקבלות את הסימון:"הוגשה באיחור". אם המורה רוצה בכך, הוא יכול לבדוק את העבודה, להעניק לה ציון ולתת משוב לסטודנט. הציונים של העבודות שהוגשו באיחור מעוכבים, ולא נכנסים לחישוב של הציונים הסופיים. אך אם מכל סיבה שהיא, המורה בוחר לקבל עבודה שהוגשה באיחור כעבודה רגילה, הוא יכול להוריד את סימון ה"הוגשה באיחור" על ידי כניסה לעמוד ההנהלה, מציאת ההגשה ולחיצה על הקישור המתאים. לאחר מכן הציון של העבודה ייכנס לחישוב של הציונים הסופיים.
לאחר שהמורה בדק ונתן ציון לכל ההגשות, מתחיל השלב הסופי של התרגיל. בשלב זה הסטודנטים לא יכולים להגיש עוד עבודות. כעת הסטודנטים יכולים לראות את הציונים הסופיים שלהם בנוסף לציונים שהם קיבלו עבור ההגשה(ות) שלהם. הציון הסופי שהסטודנט מקבל עבור התרגיל מורכב מהסכום של "ציון על נתינת הציון" שהסטודנט קיבל (מידת ההסכמה בין ההערכה (הראשונה) של הסטודנט ובין ההערכה של המורה) והציון(ים) שהמורה נתן להגשה(ות) של הסטודנט. (לא משתמשים בציון שהסטודנט נתן לעבודה שלו במסגרת ההערכה.)
כשהמורה מחליט לאפשר לסטודנטים להגיש מחדש עבודות, עליו להחליט מה תהיה האפשרות ששולטת על אופן חישוב הציון הסופי של הסטודנטים, כשההוא מבוסס על הגשות מרובות. המורה יכול לבחור בין שימוש בציון הממוצע של הגשות הסטודנט, או בציון של ההגשה הכי טובה שלו. את האפשרות הזו ניתן לשנות בכל עת, ויש לה השפעה מיידית על מסך הציונים.
בנוסף, בשלב הסופי של התרגיל, הסטודנטים יכולים לראות את ההגשות כשהם מסודרות ב"טבלת ליגה (הישגים)". הטבלה מכילה רשימה מסודרת של ההגשות, כאשר העבודה שקיבלה את הציון הגבוה ביותר נמצאת בראש הטבלה. אם לסטודנט יש הגשות מרובות, רק ההגשה הטובה ביותר שלו מופיעה ברשימה הזו.